רש"י על קהלת ט׳:י״א

11 שַׁבְתִּי וְרָאֹה. כְּמוֹ "זָכוֹר" וואדינ"ט בְּלַעַ"ז:

12 לֹא לַקַּלִים הַמֵּרוֹץ. לֹא עָמְדָה לַעֲשָׂהאֵל קַלּוּתוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ פְּקֻדָּתוֹ:

13 וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה. לֹא עָמְדָה לְאַבְנֵר גְבוּרָתוֹ מִשֶּׁהִגִיעַ יוֹמוֹ:

14 וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם. כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁהָיָה לַחְמִי לְיוֹם, "שְׁלשִׁים כּוֹר סוֹלֶת וְגוֹמֵר" וְעַכְשָׁיו "זֶה . . . חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", מַקְלִי וּמַקֵּידָה:

15 וְגַם לֹא לַנְבוֹנִים עשֶׁר. כְּגוֹן אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה, "וַיְהִי מִקְנֵהוּ וְגוֹ'". כְּשֶׁבָּאָה שַׁעְתּוֹ, אָמַר, "חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי":

16 וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. הֲרֵי משֶׁה, אֵין יוֹדֵעַ וְנָבוֹן מִמֶּנּוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא מָצָא חֵן בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ:

17 כִּי עֵת וָפֶגַע. כְּמַשְׁמָעוֹ. דָּבָר אַחֵר: כִּי עֵת יִקְרֶה אוֹתָם, וְהַפְּגִיעָה וְהַתְּחִנָּה יִהְיוּ רְגִילִין בָּהֶם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ: